פסק-דין בתיק עת"מ 29721-07-10

1.         העותרת מבקשת לבטל את החלטת משיבה 1 מיום 20.5.10, לפיה יבוטל ההיתר לשימוש חורג שניתן על ידי משיבה 2, בו הותר שימוש של מגורי עובדים במבנה של העותרת,  בעת שהשטח בו מצוי המבנה מיועד בתכנית שבתוקף לתעשיה, ולהותיר את החלטת משיבה 2 בענין על כנה, או לחלופין, להאריך את ההיתר לשימוש חורג לתקופה קצרה יותר, עד אשר יוסדר הענין בדרך אחרת.

2.         לטענת העותרת:

א.         בתאריך 26.7.07 החליטה משיבה 2 ליתן היתר לשימוש חורג למשך שנתיים במבנה האמור.

בערר שהוגש על ידי משיבה 3 למשיבה 1 על ההחלטה האמורה, החליטה המשיבה 1 ביום 19.12.07 כי ההיתר לשימוש חורג יוארך עד ליום 1.5.08 בלבד, לצורך התארגנות לסיום השימוש החורג, אלא אם כן תתקבל עד למועד הנ"ל החלטה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז דרום להפקיד תכנית המשנה את ייעוד המקרקעין לייעוד המאפשר מגורי עובדים, שאז יוארך ההיתר לשימוש חורג עד ליום 1.5.09.

בעתירה מנהלית על ההחלטה האמורה שהוגשה על ידי שני הצדדים הוחלט להחזיר את העניין לבחינה מחודשת של משיבה 1.

על ההחלטה האמורה הגישה משיבה 3 ערעור לבית המשפט העליון בעע"מ  4881/08            .

בעקבות החלטת בית משפט זה בעתירה המנהלית הנ"ל, קיימה משיבה 1  דיון חוזר בו אישרה ביום 2.11.08 הארכת השימוש החורג על ידי משיבה 2, בכפוף לעריכת סקר שימושים, לתקופות מוגדרות.

                        בתאריך 14.9.09 אישרה משיבה 2 לעותרת שימוש חורג לתקופה נוספת של 5 שנים.

בתאריך 10.2.10 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בעע"מ 4881/08 האמור שהתיר למשיבה 3 הארכת מועד להגשת ערר של החלטת משיבה 2 מיום 14.9.09. בערר שהוגש למשיבה 1 על ידי משיבה 3 ניתנה ביום 20.5.10 ההחלטה נשוא הערר.

ב.         מדובר במבנה המשמש למגורי עובדים באזור תעשיה באילת בבעלות העותרת, כאשר מרבית השימושים במקום הינם שימושים מסחריים, מלונאות ומגורי עובדים בהיקפים ניכרים בשטח המצוי בגבול אזור התעשיה ומהווה חלק קטן מאוד מכל המתחם של אזור התעשיה שפועל ברובו באישורים חורגים מזה שנים.

ג.          נוכח החלטת משיבה 1 האמורה, תיאלץ העותרת לפנות את העובדים המתגוררים במבנה ולפגוע ברמת המחיה שלהם, בענף התיירות ובמצב הכלכלי של העותרת שהינה חברה ציבורית.

המבנה הופעל לפי היתרים לשימוש חורג שניתנו כדין במשך שנים. משיבה 3 פועלת ממניעים בלתי כשרים למניעת תחרות בלתי הוגנת ולקידום עסקיה.

3.         לטענת ב"כ משיבה 1, יש להותיר את החלטת משיבה 1 על כנה מנימוקיה, ובהעדר כל עילה להתערבות שיפוטית.

4.         לטענת משיבה 2, יש לקבל את העתירה מנימוקיה, ובהתחשב בצרכי התכנון המחייבים גישור בין המצב הקיים ובין ההכנות לשינויים בתכניות שיאפשרו את השימושים הקיימים.

5.         לטענת משיבה 3:

א.         יש לדחות את העתירה על הסף בשל העובדה שהעותרת לא פעלה לפינוי העובדים לאחר שפג התוקף של ההיתר לשימוש חורג, וגם לגוף העניין לא הוצגה כל עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר.

כיום, אין כל הליך תכנוני קונקרטי שיכול להכשיר את השימוש למגורי עובדים ועל כן אין מקום להארכת תוקפו של ההיתר לשימוש חריג.

ב.         אין מקום להיזקק לטענות משיבה 4, שלא נטלה חלק בהליכים הקודמים ורק כיום מבקשת להצטרף כצד להליך.

6.         משיבה 4 ביקשה להצטרף כעותרת נוספת, ולבטל את הוראת משיבה 1 לפינוי עובדי מלונות פתאל על נשיהם וטפם מהנכס תוך שלושה חודשים, בשיא עונת התיירות, שבוע לפני ראש השנה, בלי לשמוע את מלונות פתאל, בלי לאסוף תשתית עובדתית מינימלית ובלי לנמק את החלטתה. מדובר במגורים של 300 עובדים וצהרון המשרת 50 ילדים. משיבה 3 מספקת כיום פתרונות דיור לכ-1100 מעובדיהם. בשנת 2007 התקשרה משיבה 3 לעותרת בהסכם לשכירות מבנה למגורים ל-5 שנים, למגורים של 300 עובדים ובני משפחותיהם והפעלת צהרון ל-50 ילדי עובדים, על יסוד היתר לשימוש חורג במבנה שניתן כדין. לאחרונה ביטלה משיבה 1 את ההיתר לשימוש חורג על יסוד פנייתה של משיבה 3 שהינה מתחרה עסקית של העותר, ומאז עושה משיבה 3 מאמצים רבים למציאת חלופות לדיור, אך עד למועד הגשת הסיכומים (ביום 19.9.10), לא הצליחה בכך.